בש"א 3772/06

תקציר

הנאמן פונה לבית המשפט בבקשה לקבוע האם הוראה בהסכם הגירושין של החייב מהווה הענקה אסורה לפי סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל ולכן היא בטלה. לחילופין, מבקש הנאמן מבית המשפט להורות לו לוותר על הסכם הגירושין כנכס מכביד לפי סעיף 115(ב) לפקודה. עובדות הרקע נוגעות לצו כינוס נכסים שניתן בגין נכסי החייב, הסכם גירושין המחלק את התמורה ממכירת בית המגורים של בני הזוג, והמחלוקת הנוכחית בנוגע לזכאות למחצית השנייה של תמורת המכר שהופקדה בקופת PSR. המשיבה טוענת כי ההסכם, שכלל ויתור שלה על מזונות וויתורים נוספים, הוא פסק דין שבית המשפט אינו יכול לשנות. עם זאת, הנאמן טוען כי לבית המשפט יש סמכות לבחון ואולי לבטל את המענק שנקבע בפסק הדין, שכן הוא נראה חד צדדי, פיקטיבי וחסר תמורה בעלת ערך. לאחר ששקל את הוראות הפקודה, הפסיקה והנסיבות הספציפיות, מסכים בית המשפט עם עמדת הנאמן. היא מוצאת כי הוראת הסכם הגירושין מהווה הענקה אסורה, שכן היא נעשתה בחוסר תום לב וללא תמורה בעלת ערך. טענות המשיב לתמורה אינן נתמכות בראיות, ונסיבות הגירושין ומצבו הכלכלי של החייב מעלות ספקות לגבי כנות הגירושין ומהות ההסכם. בנוסף, בית המשפט מציין כי הוויתורים הנטענים של המשיב אינם ברורים ואין בהם כדי לפצות על המענק. כתוצאה מכך, בית המשפט פוסק לטובת הנאמן, וקובע כי הסכום שבמחלוקת נותר בקופת החייב לטובת נושיו. המשיב חויב לשלם את הוצאות הנאמן ושכר טרחת עורך דין.