ע"א 5656/92

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק שהגישו שני מערערים נגד חברה משיבה. המערערים הועסקו בחברה בתפקידים שונים במשך מספר שנים. המערערת הראשונה, פרה-שביט בע"מ, הייתה חברה שהוקמה על ידי המערערת השנייה לבקשת המשיב לפרויקט ספציפי. בעקבות סכסוך כספי ופסק בוררות שבא בעקבותיו, היחסים בין הצדדים התערערו והמשיבה הפסיקה להעסיק את המערערים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת טענות המערערים בעניין חיובי מס וכספים, אך דחה טענות אחרות של המערערת השנייה. הערעור ביקש לערער על דחייה זו, וביקש פיצוי בגין פרישה, הפרת חוזה לסוכנות בלעדית, הגדלת הריבית על הסכומים שנפסקו והוצאות מוגדלות שנפסקו על ידי בית המשפט קמא. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בטענת הבלעדיות, וקבע כי אין ראיות לקיומו של חוזה מכללא. היא גם קיבלה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין שיעור הריבית החל על הסכומים שנפסקו, שכן היא הייתה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המערערים בתביעת פיצויי הפרישה. נמצא כי המשיב נהג לשלם פיצויי פרישה לעובדים ותיקים וכי עדותו של המערער השני והראיות החיצוניות תמכו בקיומה של הבטחה מצד המשיב למתן פיצויי פרישה נדיבים. בית המשפט חישב זאת כמשכורת חודש עבור כל שנת עבודה, למעט תקופת העבודה בסיני, וקבע זאת בסכום המקסימלי הנקוב בפקודת מס הכנסה (6,770 שקל לכל שנת עבודה). סכום זה, כפול 16 שנים, ישולם למערערת השנייה. לבסוף, אישר בית המשפט העליון גם את החלטת בית המשפט קמא בעניין ההוצאות, וקבע כי השופט לקח בחשבון את התנהלות הצדדים ואת תוצאות המשפט. המשיב חויב לשלם למערערים הוצאות, שנקבעו על סך של 15,000 ₪.