רע"פ 1875/98

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בערעור בו היו מעורבים אורן נגב מתכות בע"מ ומנהלה, מרדכי בן יצחק סויסה, שהורשעו בעבר על פי הודאתם בעבירות שונות לפי חוק מס ערך מוסף. העבירות כללו אי רישום ודיווח במועד, בניגוד לסעיפים 117(א)(4) ו-117(א)(6) לחוק. תחילה גזר בית משפט השלום על המנהל עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, שמונה חודשי מאסר על תנאי וקנס, בעוד החברה נקנסה ב-30 אלף שקל. המערערים טענו כי מעשיהם מהווים עבירות של אחריות קפידה, שאין בהן כל צורך בכוונה פלילית או ברשלנות, ולפיכך ערערו על עונשם. בית המשפט המחוזי קיבל טענה זו, בהתחשב בעבירות אלה כאחריות קפידה, ושינה את עונשו של המנהל בהתאם. עם זאת, בערעור נוסף הן של המדינה והן של הנאשמים לבית המשפט העליון, נקבע כי עבירות אלה אינן בעלות אחריות קפידה, שכן מדובר בהלנת כספי ציבור שלא כדין, המחייבת כוונה פלילית או מודעות. בית המשפט העליון הדגיש כי הודאת החברה והמנהל כללה הכרה במצב הנפשי הנדרש. משכך, נדחה ערעור החברה ומנהלה, המאשר את חבותם לפי סעיפים 117(א)(4) ו-117(א)(6). עם זאת, בית המשפט העליון החליט כי יש להותיר את העונש המתוקן של בית המשפט המחוזי על כנו, המשקף את הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות. פסק הדין מדגיש את מורכבות קביעת היסודות הנפשיים הנדרשים בעבירות הקשורות לחובות מס ציבוריות.