עמ"נ 228/06

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על החלטת ועדת הערר הכללית לארנונה של עיריית תל אביב-יפו. עניינו של הערעור בסיווג ובמיסוי של שטח חצר הסמוך למסעדה בבעלות המערערת. המערערת טענה כי יש לחייב את החצר, שעיקר ייעודה הוא בשילוב עם המבנה, בשיעור זהה לזה של קרקע תפוסה, כמפורט בצו הארנונה. מנגד, העירייה (המשיב) סברה כי יש לסווג את החצר ולחייב אותה במס כחלק מהמסעדה. השופט פסק לטובת המערערת, בקובעו כי סעיפיו הברורים והקוהרנטיים של צו הארנונה מצביעים על כך שיש לראות בשטח החצר קרקע שעיקר ייעודה הוא במבנה. לפיכך, יש לחייבו במס לפי השיעורים הנקובים בצו לגבי קרקע תפוסה. עוד קבעה השופטת כי פרשנותו של המשיב לצו הייתה שגויה וכי הם חרגו מסמכותם בכך שדנו בחוסר הסבירות הנטען של הצו. זאת ועוד, המשיב נעדר סמכות לטעון כי המחוקק טעה ועל כן לפרש את הצו באופן שונה. החלטת ועדת הערר בוטלה, ושטח החצר יחויב במס כקרקע תפוסה. בנוסף, חויב המשיב לפצות את המערערת בגין הוצאותיה, בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, בתוספת ריבית והצמדה ממועד פסק הדין.