רע"א 2526/18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בערעור קודם. המקרה הראשון היה תביעה שהוגשה לבית משפט השלום בטענה לרשלנות בניתוח שבוצע למבקש בשנת 2010 לטיפול בשבר. במסגרת ההליכים בבית משפט השלום היה אמור להתמנות מומחה לבחינת התיק. המבקש התנגד למינוי מומחה, ובפרט למומחה שנבחר, במספר הזדמנויות. בית משפט השלום דחה את ההתנגדויות והורה על מינוי מומחה. לאחר מכן ניסה המבקש לערער על החלטה זו פעמיים: ראשית, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור והתקבלה ללא תגובת המשיבים, מה שהוביל לפסק דין לטובת המבקש. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה, והבהיר כי התערבותו של בית המשפט המחוזי מוגבלת לבחירת המומחה. משלא היה מרוצה מפסק הדין, הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור הנוכחית, בטענה כי מינוי מומחה בשלב זה של ההליך אינו ראוי, וכי יש להגביל את חוות דעתו של המומחה לגובה הנזק. הבקשה נדחתה, שכן המבקש לא הוכיח כי מינוי מומחה ירע משמעותית במצבו המשפטי, המהווה קריטריון למתן רשות ערעור. עוד הודגש בפסק הדין כי ההחלטה על מינוי מומחה צריכה להתקבל בזהירות ולאחר דיון ראוי בטענות, וכי בסופו של דבר קביעת הרשלנות מוטלת על השופט ולא על המומחה. מאחר שהמבקש לא הצליח לספק עילה מספקת לערעור, הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות.