ע"ו 22238-03-13

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לערעורים, הכריע בתיק שעסק בתביעתו של נכה צה"ל לשעבר להטבות לפי חוק הנכות. תביעתו של החייל, שלקה בנפשו לאחר שירותו במלחמת יום הכיפורים, נדחתה על ידי קצין התגמולים בשל התיישנות. החייל ערער על החלטה זו מספר פעמים במשך כמה עשורים, ובסופו של דבר הצליח להביא להכרה בתביעתו בשנת 2010. בית הדין לעררים נדרש לקבוע את אופן חישוב הגמלאות המגיעות לחייל בגין תקופות העבר. בית המשפט מצא כי החלטת ועדת הערר לפסוק לחייל הפרשי הצמדה לתקופות שונות מנוגדת לחוק הקצבאות. עם זאת, בשל אופיו החריג של המקרה, שעניינו התדיינות משפטית ממושכת שלא נגרמה על ידי החייל, הפעיל בית המשפט את סמכותו לפי חוק הקצבאות לקבוע כי על החייל לקבל קצבה בשיעור מעודכן עבור כל התקופה מאז שחרורו מהשירות בשנת 1973. החלטה זו התבססה על פסיקות קודמות של בית הדין הארצי לעבודה בעניין איחור בתשלום הקצבאות, הבטחת שוויון והכרה בחובתה המוסרית של המדינה כלפי נכי צה"ל. בנוסף, בית המשפט הורה לקצין התגמולים לשלם את הוצאות הערעור של החייל והדגיש את הצורך לנהוג בהגינות בנכי צה"ל כאשר מדובר באיחור בתשלום קצבאות.