ע"ע 25591-07-10

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לקבל את הערעור משום שבית המשפט המחוזי לא הזכיר את הוראת הדין עליה ביסס את פסק דינו. אי הופעתו של המערער, שיוצג על ידי עורך דין, אינה מהווה אי-התייצבות כמפורט בתקנה 49, ונוכחותו של הסנגור לא הספיקה לצורך קיום דיון הוכחות משמעותי. תקנה 49 מאפשרת לבית המשפט לדחות את הדיון, לדחות את התביעה או לדחות את התביעה עם חלופות לבחירה תוך הפעלת שיקול דעת ואיזון האינטרסים של כל הצדדים. בעוד שבית המשפט מכיר בכך שמבחן איזון האינטרסים מוביל לעיתים רחוקות לדחיית התביעה, גם במקרה זה אין בו כדי להצדיק את דחיית התביעה. תחת זאת, תוצאה הולמת יותר הייתה לדחות את הדיון ולחייב את המערער בהוצאות הולמות. לפיכך, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל, והתיק יוחזר לדיון לגופה של התביעה. המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך של 1,500 ₪. עוד מציין בית המשפט כי היה על המערערת לפעול על פי ההליך הראוי של הגשת בקשה לביטול פסק הדין בבית הדין האזורי, אך במקרה זה אין בכך כדי להשפיע על התוצאה.