בר"ע 34183-01-25

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על החלטה קודמת לפיה יש להתנות כל הליך נגד מעסיק בתשלום הוצאות. ההחלטה הקודמת, שמחקה בקשה לסעד זמני בשל חוסר שקידה מצד העובד, נחשבת להחלטה אחרת ולא לפסק דין. על החלטה זו מערערים משום שהיא מתנה את ניהול ההליך העתידי בתשלום הוצאות, דבר שלטענת השופטים אינו נכון במקרה זה. השופטים מדגישים כי ככלל, אין להתנות את המשך הדיונים בתשלום הוצאות, במיוחד כאשר מדובר במחדל חד פעמי בתוך פרק זמן קצר, והעובד מגלה כוונה ברורה להמשיך בהתדיינות. במקרה זה הגיש העובד בקשה לסעד זמני וכעבור ארבעה ימים הגיש ערעור על מחיקת הבקשה. לפיכך, מגיעים השופטים למסקנה כי התנהלות העובד אינה מצדיקה התניית הליכים עתידיים בתשלום הוצאות, והערעור מתקבל. כתוצאה מכך מבוטל התנאי לכל הליך נגד המעסיק בתשלום הוצאות, והמעסיק מחויב לשלם את הוצאות העובד.