בש"פ 6155/21

תקציר

במקרה משפטי זה מודגשת זהירות בכל הנוגע לפגיעה בפרטיותה של מתלוננת בעבירת מין, בפרט בכל הנוגע לחשיפת מידע מהטלפון הנייד שלה. המערער ביקש צו גישה גורף, בטענה כי ייתכן שהמתלוננת מחקה התכתבויות חשובות עמו, אך בקשה גורפת כזו נחשבה מוגזמת ובלתי מוצדקת, ופוגעת בפרטיותה שלא לצורך. יתר על כן, רק אחד מהטלפונים של המתלוננת היה רלוונטי, שכן היא לא השתמשה בשני האחרים בתקופה הרלוונטית. סירובו של המערער למסור את קוד הגישה לטלפון שלו, בנימוק של חשש להפללה עצמית, סיבך את העניין, גם כאשר ביקש חומרים מהטלפון של המתלוננת. הדיון נוגע באיזון בין החיסיון מפני הפללה עצמית לבין הזכות לפרטיות של המתלונן. בית המשפט עמד על ההבחנה בין חומרי חקירה שכבר נמצאים בתיק החקירה לבין אלה שאינם נכללים, והגיע למסקנה כי בקשת העיון של המערער צריכה להיות לפי סעיף 108 לתקשי"ר ולא לפי סעיף 74. זה יאפשר התחשבות בפרטיות תוך התייחסות לראיות רלוונטיות פוטנציאליות. השופטים ציינו את יחסי הגומלין המורכבים בין המדורים המשפטיים הקיימים והמליצו על גישה אחידה יותר לייעול ההליכים השיפוטיים. בסופו של דבר, החליט בית המשפט שלא לאפשר גישה בלתי מוגבלת לטלפונים של המתלונן, הגביל בקשות בנוגע לחומרים רלוונטיים ספציפיים, והשאיר את הטלפון של המערער בידי המשטרה בשל חשש לשיבוש ראיות פוטנציאלי או הפצת תכנים רגישים. שני הערעורים בתיק נדחו, תוך הדגשת שיקולים משפטיים זהירים שמטרתם לאזן בין זכויות הפרט לבין טוהר המידות השיפוטי.