ע"א 2160/90

תקציר

במקרה דנן, המערער, שנפגע בתאונת דרכים, תבע תחילה נכות פסיכיאטרית לצמיתות בשיעור של 10%. עם זאת, התברר כי היא הסתירה בעיות נפשיות קיימות מהמומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט המחוזי. כתוצאה מכך, בית המשפט קבע כי אין לה נכות פסיכיאטרית כתוצאה מהתאונה, מה שהוביל לערעורה. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש כי בעוד מומחים רפואיים מספקים חוות דעת חשובות, בית המשפט עצמו קובע את הקביעה הסופית על סמך מכלול הראיות. במקרה זה, מאחר שהמערערת מסרה למומחית מידע חלקי ולא מדויק, צדק בית המשפט לדחות את מסקנות המומחית באשר למצבה הפסיכיאטרי. הימנעותו של המערער מלבקש בדיקה נוספת של המומחה לאחר שעלו ראיות חדשות תרמה אף היא להחלטה. בסופו של דבר נדחה הערעור, למעט התאמה כך שתכלול ריבית סטטוטורית על נזקים לא ממוניים עקב מחדל קודם. בית המשפט הורה למערערת לכסות את הוצאות המשפט של המשיבים בגין הערעור.