עפ"ג 32955-08-23

תקציר

הכרעת הדין הסתיימה בדחיית ערעורו של המערער, ואישרה מחדש את החלטתו של בית משפט קמא להטיל עונש משמורת בגין עבירות אלימות שביצע כלפי בת זוג. ערכאת הערעור לא מצאה עילה משכנעת להתערב בעונש המקורי, שכן לא הייתה סטייה מהותית ממדיניות ענישה טיפוסית ולא נפלו טעויות פרוצדורליות משמעותיות. בית משפט קמא הדגיש את שכיחותה הגוברת של אלימות במשפחה ואת תפקידה של הרשות השופטת במאבק בה באמצעות עונשים חמורים. בית המשפט בחן את עניינו של המערער, בהתחשב במספר גורמים כגון חומרת מעשיו, אופיין החוזר ונשנה של העבירות והשפעתן על הקורבן. חרף טענתו של המערער לתמורה שיקומית, ציין בית המשפט כי הוא לא הפגין מחויבות מספקת למאמצי השיקום, ובפרט בטיפול בבעיותיו עם אלכוהול. עברו הפלילי של המערער, לרבות הרשעות קודמות בעבירות דומות, השפיע עוד יותר על החלטת בית המשפט, והביא לדחיית עבודות שירות כעונש הולם. עוד ציין בית המשפט כי כל הטענות בדבר התנהלותה של המתלוננת לא הוכחו במסגרת המשפט, ואף לא הצדיקו את מעשיו של המערער. גזר הדין הציב את העונש בקצה התחתון של הקווים המנחים שנקבעו, תוך התחשבות בהודאתו החלקית של המערער ובמשאבים המשפטיים שנחסכו למרות הצורך בראיות מצד המתלונן. בסופו של דבר, פסק הדין בערעור אישר את קביעותיו של בית משפט קמא הן באשר למהות גזר הדין והן במיקומו בגבולות המשפטיים המתאימים, תוך הדגשת הצורך בגמול והרתעה על פני שיקום במקרה זה. המערער חויב לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו, תוך הנחיות לוגיסטיות לתחילת מאסרו, בעוד החלטת בית המשפט תועדה והופצה כנדרש בחוק.