ת"א 26309-05-20

תקציר

בית המשפט לא מצא כל הצדקה בתביעתו של אלפונסו נגד ד"ר רפאל בגין מצג שווא ביחס להסכם השקעה שנחתם בשנת 2007. אלפונסו לא הוכיחה קשר סיבתי בין מצג השווא הנטען לבין כריתת הסכם ההשקעה, ולא עמדה בדרישת הזמן לביטול ההסכם. בנוסף, קבע בית המשפט כי התביעה נדחתה בזמן, שכן היא הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות החלה. השופט דחה גם את עילת התביעה החלופית של אלפונסו לפיצויים הקשורים להזרמת הכספים שלו לחברה, וקבע כי התנהלותו של אלפונסו עצמו סותרת את טענותיו. בקשתו של אלפונסו לפיצוי בגין הכספים העודפים שתרם כהלוואות הבעלים לא נתמכה בראיות מספיקות, וחלקים מסוימים מההלוואות הנטענות נמצאו כלא קשורים למקרה. בהתייחסו לתביעתו של ויקטור רפאל, קבע בית המשפט כי הוא לא הוכיח כראוי את טענותיו בדבר נזק כספי. יתר על כן, הראיות שהציג אלפונסו, אם כי לא חד משמעיות, תמכו בדחיית טענותיו של ויקטור רפאל. לגופו של עניין, תביעתו של ויקטור רפאל לשיפוי בגין הלוואה לחברה נדחתה מחוסר תשתית עובדתית, וכך גם התנגדותו להעסקת אנשים מסוימים. לפיכך נדחו שתי התביעות, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 8.3.2022.