ע"מ 1518/07

תקציר

המערערת, חברה בבעלות ניר ריינהולד, ערערה על שומת מס ערך מוסף שהוציא המשיב. נסוב הערעור נסוב עסקה בין המערערת לבין חברת צנזיפר תבואה ומספוא בע"מ, בניהולו של איתי רון. לטענת ריינהולד, צנזיפר העביר למערערת כהלוואה בסך 4.6 מיליון ש"ח, אותה הבטיח המערער באמצעות 5800 טון חיטה שאוחסנו במחסן. המערערת טענה כי הטובין נועדו להבטיח את החזרת ההלוואה ואין להעבירם לצנזיפר אלא אם כן ההלוואה תוחזר. עם זאת, הצ'ק שניתן לצנזיפר כפירעון לא כובד, והסחורה נעלמה מהמחסן בערך באותו זמן. המערערת טענה כי העסקה אינה חייבת במע"מ שכן מדובר בהלוואה ולא במכירה. המשיב, לעומת זאת, טען כי העברת הכספים הייתה חלק מעסקת מכר, שבגינה היה על המערערת להוציא חשבונית מס ולשלם את המע"מ המתאים. בית המשפט פסק לטובת המשיב וקיבל את עמדתו כי נטל ההוכחה מוטל על המערער. בית המשפט מצא כי הסברו של המערער לעסקה כהלוואה אינו משכנע, במיוחד נוכח חוסר הבהירות בדבר היעלמות הסחורה מהמחסן. יתר על כן, דבריו של ריינהולד במהלך החקירה והודאותיו שלו עצמו סתרו את טענתו לעסקת הלוואה. עוד ציין בית המשפט כי ספרי המערערת לא שיקפו את העברת הכספים מצנזיפר, ואופי העסקה כמכירה אושר על ידי מנהלו של צנזיפר בכתב החקירה שלו. לטענת בית המשפט, המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, והראיות תמכו בעמדת המשיב כי מדובר במכירה החייבת במע"מ. משכך, נדחה הערעור, וחויב המערער לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.