ע"פ 40319-07-18

תקציר

המערערים חזרו בהם מערעורם על כתב האישום אך ערערו על חומרת עונשם. בית המשפט הכיר בכך שעליו להתערב רק במקרים חריגים שבהם קיימת חריגה מהותית מהעונש ההולם או טעות מהותית בגזר הדין. המערערים טענו כי בית משפט קמא נעדר סמכות להטיל עונשים מעבר לקנס הקבוע בעבירת קנס וכי העונשים היו חמורים יתר על המידה. בית המשפט דחה את טענת חוסר הסמכות, בקובעו כי מרגע שמוגש כתב אישום, סמכותו של בית המשפט אינה מוגבלת. עם זאת, בית המשפט הסכים כי העונשים היו חמורים מדי. היא ציינה כי הערכים החברתיים הנפגעים מהעבירות הם בעלי חומרה בינונית וכי יש צורך בעונשים מרתיעים. למרות שבית המשפט שגה בכך שלא הבחין בין המערערים בשל דרגות שונות של אשמה, העונשים הופחתו. קנסו של המערער 1 הופחת ל-3,000 ₪ או 30 ימי מאסר, ועונשו על תנאי בוטל. קנסו של המערער 2 הופחת ל-5,000 ₪ או 50 ימי מאסר, ועונשו על תנאי שונה ל-30 יום. שאר גזרי הדין שלהם נותרו ללא שינוי. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.