ה"פ 20201-02-17

תקציר

בית המשפט מצא כי אין מחלוקת בנוגע לחתימה על שני זכרונות זיכרון דברים בין המבקש לבין המשיבים. המבקשת ביקשה לאכוף את התזכירים שהמשיבים התנגדו להם, בטענה כי הם אינם מחייבים שכן תנאים מסוימים לא התקיימו, וכי עומדת להם הזכות לבטל את ההסכם בשל טעות בעובדה מהותית. בית המשפט בחן את דרישות הסופיות והוודאות על פי חוק החוזים, ומצא כי אמנם התזכירים חסרים פרטים מסוימים, אך ניתן לקבוע אותם באמצעות נוהג או דין. עם זאת, היעדר מועדי תשלום ותנאים הצביע על חוסר סופיות לגבי כוונת הצדדים, מה גם שבזכרון הדברים צוין במפורש כי פרטים אלה יוסכמו בחוזה עתידי. בית המשפט שקל את התנהלות הצדדים, ומצא כי המבקש ראה בקביעת מועדי התשלום פרט מהותי שיש לדון בו בהמשך, והשאיר אותם פתוחים למשא ומתן. לעומת זאת, המשיבים גילו מידה מסוימת של אדישות לפרטים אלה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התזכירים אף שהביעו רצון משותף, אינם מהווים הסכם מחייב בשל היעדר סופיות, וכי היעדר פרטים מהותיים משפיע על שלמות כוונת הצדדים. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענות המשיבים בדבר עושק וטעות יסודית, וקבע כי המבקש לא ניצל את המשיבים וכי הייתה להם ידיעה מספקת על הנסיבות. מאחר שלא הושגה הסכמה מחייבת, הורה בית המשפט על ביטול טענת הפתיחה ועל החזרת שיק שניתן כתשלום. בנוסף, חויבה המבקשת לפצות את המשיבים בגין הוצאותיהם המשפטיות ושכר הדירה, בסך של 10,000 ₪.