בג"צ 5637/07

תקציר

העותרים, קורבנות סחר בבני אדם לזנות, השוהים בישראל שלא כדין, ביקשו תושבות קבע כדי לקבל ביטוח בריאות המכסה טיפול במחלתם. הם גם עתרו לשירותי בריאות כלליים לקורבנות סחר בבני אדם. בית המשפט הזדהה עם מצבם של העותרים, אך הכיר בחובתה המוגבלת של המדינה לספק שירותי בריאות לתושבי חוץ. המדינה לא הייתה מחויבת להעניק תושבות קבע, מה גם שנסיבות חייהם של העותרים לא הצדיקו זאת. עם זאת, בית המשפט הכיר במאמצי המדינה להילחם בסחר בבני אדם ולספק שירותים לקורבנות, כולל טיפול רפואי בתקופת השיקום שלהם. שאלת היסוד של שירותי הבריאות לתושבי חוץ עמדה לדיון פעיל של המדינה. באשר למקרה הספציפי של העותרים, קיבל בית המשפט את הצעת המדינה להעניק לכל עותר טיפול רפואי בסך 62,808 ₪ לתקופה של עד חצי שנה, וראה בכך מענה סביר. בית המשפט הדגיש כי אף שהטיפול לא היה אידיאלי, הוא מילא חובות מוסריות ואפשר זמן לחזרתם של העותרים לארץ מוצאם כדי להסדיר את המשך הטיפול. פסק הדין הזכיר גם את חובת המדינה להעניק טיפול רפואי דחוף ואת המאמצים המתמשכים להילחם בסחר בבני אדם. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, והמדינה הורשתה להמשיך ולהחזיר את העותרים למדינת אזרחותם בתוך שישה חודשים תוך מתן הטיפול הרפואי המוצע.