ת"צ 29024-02-23

תקציר

המשיב, רשות מקומית, מבקש לדחות את בקשת המבקש לאישור תובענה ייצוגית. המבקש, המתנייד בכיסא גלגלים, טוען כי המשיב הפר את חוק ותקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בכך שלא סימן שטחי התכנסות נגישים בתחנות אוטובוס. המשיבה טוענת כי הבקשה נעדרת שחר שכן אין חובה חוקית להנגיש עצירות בקווים בינעירוניים ולמבקשת אין עילת תביעה אישית שכן היא אינה מתגוררת בחצרי המשיב ולא ביקרה בתחנות האוטובוס המדוברות. כן מבקש המשיב כי אין לאפשר ראיות וטיעונים חדשים שלא הוצגו בבקשה הראשונית. בנוסף, טוען המשיב כי הקבוצה המוגדרת אינה ניתנת לזיהוי ולא ניתן לאמוד את גודלה, וכי מדובר בבקשה כפולה שמטרתה הפחדה. בית הדין דוחה את בקשת המשיב לדחייה על הסף. היא קובעת כי פיטורים כאלה שמורים למקרים חריגים, ותביעתו של המבקש אינה נופלת לקטגוריה זו. בית המשפט מציין כי תצהירו של המבקש מצהיר על חוויה אישית של תחנות אוטובוס בלתי נגישות בשטחו של המשיב, דבר הסותר את טענות המשיב. מסקנתה היא כי נדרשת הבהרה עובדתית, אשר צריכה להתקיים במהלך הדיון בבקשת האישור. עוד קובע בית המשפט כי יש לדון בקיומה ובגודלה של הקבוצה בשלב בקשת האישור וכי חובת המבקש לפעול בשקידה אינה מצדיקה את בקשת המשיב לפסילת ראיות חדשות בשלב מקדמי זה. לבסוף, בית המשפט מורה למשיב לשלם למבקש הוצאות בסך 10,000 ₪.