ע"א 38646-10-11

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים נגדיים הנוגעים לדיירות מוגנת. חברת נחלת ניקה בע"מ היא בעלת בניין בתל אביב ומעוניינת לפנות את הדייר, אפי שרגא, מהאולם בקומת הקרקע ומגג הבניין, כולל חדר בגג ובעליית הגג, בטענה שנטש את המקום. שרגא טוען כי מעולם לא נטש את האולם והמשיך להפעיל בו עסק לנגרות, וכי שימושו בעליית הגג כמחסן, כמו גם בגג בחודשי הקיץ לצביעת רהיטים, מעיד על אי נטישתו את המקום. בית משפט קמא קיבל חלקית את טענתה של נחלת ניקה, והורה על פינויה של שרגא מהאולם אך לא מהגג, מהחדר שעל הגג או מעליית הגג. בערעור טוענת נחלת ניקה כי שגה בית משפט קמא בכך שלא מצא כי שרגא נטש את הגג ואת החדר שעל הגג, ואילו שרגא טוען את ההיפך לגבי האולם. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה את שני הערעורים. באשר לערעורו של שרגא על האולם, לא מצא בית המשפט כל פגם בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אשר התבססו על ראיות משמעותיות, לרבות דו"חות חוקרים, צילומים ועדויות עדים, המצביעים על נטישתו של שרגא את האולם. חלוף הזמן בין שמיעת הראיות לבין הכרעת הדין לא היווה עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. בית המשפט הסכים עם מסקנתו של בית משפט קמא כי טענתו של שרגא בדבר ניהול עסק באולם אינה אמינה וכי הוא נטש פיזית את האולם והתכוון לעשות כן. בית המשפט דחה גם את בקשתו של שרגא לסעד מן היושר, נוכח היעדר ראיות לנסיבות מיוחדות, יכולתו לחדש את עסקיו באולם לפני פסק הדין לפינוי, וקבלת סעד מן היושר בעבר בגין אותו נכס. באשר לערעורה של נחלת ניקה בעניין הגג, החדר שעל הגג ועליית הגג, מצא בית המשפט כי אחסון הפריטים על ידי שרגא בעליית הגג, גם אם הוא חסר ערך, היווה שימוש לגיטימי שכן חוזה השכירות לא פירט אילו פריטים ניתן לאחסן שם. עוד קבע בית המשפט כי היעדר דלת לעליית הגג אינו מעיד על נטישה, וכי זכותו של שרגא לאחסן פריטים בעליית הגג משתרעת על שאר חלקי הנכס המושכר, שכן חוזה השכירות אינו מבחין ביניהם. פיקדונות שני הצדדים הוחזרו, וכל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.