ע"א 1134/06

תקציר

בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת משנת 2005, עמדה הסוגיה המרכזית בעסקת מקרקעין שנויה במחלוקת בה היו מעורבים המערער והמשיב, שמכרו חלקים משלוש חלקות. המקרקעין נרשמו במקור על פי צווי ירושה משנת 1944, וחולקו בין המשיב, אחותה ואמה, שתיהן נפטרו. המערער ניסה לרשום את רכישתו על סמך צו ירושה מתוקן של בית הדין הכנסייתי בירושלים, אשר הכריז על המשיב כיורש יחיד. עם זאת, לשכת רישום המקרקעין דחתה את העסקה בשל אי עמידה בדרישות חוק הירושה ומשום שהאפוטרופוס לנכסי נפקדים סימן אותה כנכס נפקדים. המערערת ביקשה פסק דין הצהרתי לתוקפה של המכירה, תוך שימוש בסעיף 10 לחוק המקרקעין, בטענה לתום לב בהתבסס על רישום המקרקעין והחלטת בית המשפט. אולם, בית משפט קמא דחה זאת בקובעו כי העסקה לא התבססה על רישום מדויק, והמערערת פעלה בחוסר תום לב, בהיותה מודעת למעמד הנפקד של משפחת המשיב. יתר על כן, החלטת בית הדין הכנסייתי לתקן את הירושה נחשבה בלתי מורשית, שכן היא סתרה את צו בית המשפט האזרחי משנת 1944 לאחר מותו. המערער לא הצליח לבסס טענה תקפה, שכן לא נרשם על שמו, ולא הפעיל את הגנות סעיף 10. עוד ציין בית המשפט כי כל רשלנות לכאורה מצד המשיב ברישום אזהרה לא היטיבה עם המערער, שביצע את עסקתו בידיעה על אי סדרים. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך שמירה על זכויות האפוטרופוס למשיב, נוכח הוראות חוק וחוסר תום לב במעשיו של המערער. כמו כן חויב המערער בתשלום הוצאות. המסקנות הצביעו על המורכבות הכרוכה בירושה, דיני נכסי נפקדים והצורך בציות משפטי יסודי ובתום לב בעסקאות רכוש.