ת"א 19187-03-12

תקציר

המבקש ביקש לבטל את היתר ההמצאה שניתן למשיבים, אשר אפשר להם להגיש כתבי בית משפט על המבקש, בעל דין זר, ולפתוח נגדו בהליכים משפטיים. המבקש העלה מספר טענות סף, לרבות טענות התיישנות, היעדר עילת תביעה ושיהוי בהגשת הבקשה להיתר המצאה. עם זאת, בית המשפט קבע כי טענות אלה טעונות בירור עובדתי ויש להתייחס אליהן בהליך העיקרי, ולא בשלב היתר ההמצאה. לאחר מכן בחן בית המשפט את שלושת התנאים להיתר המצאה מחוץ לתחום: קיומה של עילת המצאה לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, עילת התביעה עצמה ושאלת נאותות הפורום. בעוד שבית המשפט קיבל את הטענה שתקנה 500(7) אינה חלה, הוא מצא כי תקנה 500(10) רלוונטית, המאפשרת היתר המצאה כאשר בעל הדין הזר הוא בעל דין הכרחי או ראוי בתיק. בית המשפט קבע כי תביעת המשיבים נגד המבקש הוגשה כראוי וכי המבקש אכן היה צד הכרחי וראוי. אשר לעילת התביעה, מצא בית המשפט כי המשיבים העלו טענות חמורות כנגד המבקש וכי המבקש לא הביא כל תצהיר או ראיה לסתור טענות אלה, ולפיכך שוכנע בית המשפט כי קיימת שאלה רצינית שיש לבחון. לבסוף, בסוגיית הפורום המתאים, היה על המבקש הנטל להוכיח כי ישראל אינה הפורום המתאים. בית המשפט קבע כי המבקש לא עמד בנטל זה, שכן מרבית הקשרים נמצאו עם ישראל. היעדר תצהיר מטעם המבקש התומך בבקשתו החליש את טענותיו בדבר נוחות העדים וציפיותיו להתדיינות בחו"ל. בנוסף, קיומן של מחלוקות משפטיות קשורות בישראל מצדיק עוד יותר את השארת ההליכים בישראל. לפיכך, הבקשה לביטול היתר ההמצאה נדחתה, ולמבקש ניתנו 30 יום להגיש כתב הגנה, תוך שהוא נדרש גם לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪ למשיבים.