ת"פ 8300/04

תקציר

הנאשם הואשם בהריגת שותפו לדירה, אריאל פרמוט, כתוצאה מפגיעת ירי בחזהו, לפי סעיף 298 לחוק העונשין. האירוע התרחש כאשר שלושת השותפים לדירה, בהם הנאשם והקורבן, התכוננו לצאת. אלכס, שותף נוסף לדירה, השאיר את אקדחו טעון על שולחן הסלון. הנאשם, שהתגורר עם אלכס והמנוח בדירה, נטל את האקדח, לא וידא אם הוא טעון, דרך אותו ולחץ על ההדק, מה שהביא למותו של הקורבן. המחלוקת העיקרית נסובה סביב מצבו הנפשי של הנאשם במהלך האירוע – האם פעל בפזיזות או ברשלנות. התביעה טענה כי הנאשם הפגין פזיזות, כהגדרתה בסעיף 20(א)(2)(ב) לחוק, בכך שנטל סיכון בלתי סביר לגרום למותו של הקורבן וקיווה למנוע זאת. מנגד, טענה ההגנה כי מעשיו של הנאשם מהווים רשלנות, המצדיקה אישום של גרימת מוות ברשלנות לכל היותר. השופט ניתח בהרחבה את הראיות והעדויות, כולל אלה של הנאשם, אלכס וקציני זיהוי פלילי. הם הגיעו למסקנה כי הנאשם לא בדק את האקדח לפני הירי וכי ידע שהקורבן נמצא בקרבת מקום. השופט מצא את עדותו של הנאשם כי לא הבחין בנוכחותו של הקורבן כבלתי סבירה, וקיבל את גרסתו של אלכס כי הקורבן היה בקו האש. זאת ועוד, השופט דחה את טענת הנאשם בדבר "טעות במצב העניינים", שכן מהראיות עולה כי הנאשם לא בדק את האקדח טרם השימוש בו. באשר ליסוד הנפשי קבע השופט כי מעשיו של הנאשם מהווים פזיזות, כהגדרתה בחוק. השופט הדגיש כי כלי ירייה הם מסוכנים מטבעם והניח כי הנאשם היה מודע לסיכון הכרוך בטיפול בהם ללא זהירות ראויה. גם אם הנאשם לא היה מודע למצבו הטעון של האקדח, השופט קבע כי היסוד הנפשי של פזיזות קבע, שכן הנאשם נטל סיכון בלתי סביר וקיווה למנוע את הטרגדיה. עוד ציין השופט כי התנהגותו של הנאשם בעבר בה שיחק בנשק וכיוון אותו לעבר אנשים תומכת בקביעה של פזיזות. בעקבות זאת הרשיע השופט את הנאשם בהריגה, כפי שנטען בכתב האישום. פסק הדין, שניתן בנוכחות שני הצדדים, הסתיים בקביעה כי מעשיו של הנאשם הביאו למותו של הקורבן ומהווים עבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין.