ת"ק 14730-09-21

תקציר

התובע תבע את הנתבע בגין תסכול, בושה ועוגמת נפש שנבעו מאירוע בו היו מעורבים כלביהם. כלבו של התובע נפצע בקטטה עם כלבו של הנתבע, והתובע ביקש לראות את פרטי החיסון של האחרון. הנתבע הזמין את התובע לביתו כדי לשוחח על כך עם אשתו. עם זאת, התגלעה מחלוקת בין הצדדים, והנתבע הפעיל כוח סביר כדי להוציא את התובע מדירתו. לאחר מכן הגיש התובע תלונה על תקיפה פשוטה נגד הנתבע, אשר נדחתה על ידי המשטרה מחוסר אשמה. בתוך כך, המשטרה חקרה גם את התובע בגין הסגת גבול ברכושו של הנתבע וסגרה את התיק מחוסר עניין לציבור. התובע ערער, אך ההחלטה אושרה. התובע תבע הן את הנתבע והן את המשטרה לסעד כספי. בית המשפט מצא כי דרישת הנתבע כי התובעת תעזוב את דירתו הייתה סבירה וכי הוא השתמש בכוח מתאים כדי להרחיקה. עוד נקבע כי התנהגותה של התובעת מהווה הסגת גבול וכי החלטת המשטרה לגנוז את התיק נגדה הייתה מוצדקת. בית המשפט לא קיבל את טענת התובע לתקיפה או לשון הרע וראה בצעקות במהלך האירוע מריבה סוערת. עם זאת, בית המשפט הכיר בזכותה של התובעת לקבל פרטים על חיסון כלבה של הנתבעת וקבע כי סירובה של הנתבעת למסור אותם אינו מוצדק. כתוצאה מכך, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע הוצאות חלקיות בסך 1,500 ₪. התביעה נגד המשטרה נדחתה, והתובע לא חויב בהוצאות המדינה. לתובע שמורה הזכות לבקש רשות ערעור על פסק הדין.