ע"פ 11534-11-14

תקציר

פסק הדין דן בהרשעת המערערת ב"העסקה שלא כדין" לפי סעיפים 2(א)(1)-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, בישראל. המערערת העסיקה שני עובדים זרים ללא האישורים הנדרשים, אם כי החיוב הנוגע להיעדר ביטוח רפואי בוטל. בית המשפט הסביר כי כדי להרשיע לפי סעיף 2(א) על המדינה להוכיח כי היה צורך בהיתר להעסקה, כי היא נעדרה וכי הנאשם היה המעסיק. נקבע כי היסוד הנפשי הנדרש הוא מודעות, כולל מקרים של "עצימת עיניים". בערעורו הודה המערער כי העסיק שני עובדים, אך ערער על זהותם, טען כי הועסקו על ידי בתו והצביע על אי התאמות בדיווחי המפקחים. עם זאת, בית המשפט מצא את הראיות נגד המערער משמעותיות, ובפרט את הודאותיו שלו ואת רישומי המפקחים. עוד טען המערער כי השיהוי הניכר בהליכים צריך להביא לדחייה, אך בית המשפט לא מצא פגיעה בזכות להליך הוגן, וייחס חלק מהשיהוי לבקשות הדחייה של המערערת. באשר לעונש, החוק חייב הטלת קנס שלא יפחת מהקנס המינהלי, אלא אם כן נסיבות מיוחדות מצדיקות הפחתה. בית המשפט קבע רף קנס נמוך ב-20,000 ₪, בהתאמה לשיעור בעת הטלת הקנס, וגזר על המערער קנס בסך 25,000 ₪, שישולם בתשלומים. בקשה חלופית למאסר במקום הקנס, המבוססת על הוראות סעיפים 71(א) ו-129א לחוק העונשין, נדחתה, שכן אלה חלות רק כאשר הקנס לא שולם. הערעור על גזר הדין נדחה, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי.