עמ"נ 12225-05-18

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור על החלטת בית הדין לעררים של משרד הפנים. הערעור הוגש על ידי אזרח פיליפיני שגורש מישראל בשנת 2004 וביקש לקבל מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. אשתו ובנו, שקיבלו תושבות קבע בהסדר ממשלתי זמני, חיים בישראל. בית המשפט לא מצא בסיס משפטי להתערב בהחלטת בית הדין. בית המשפט קבע כי גירושו של המערער אינו מפריד בין תא משפחתי קיים, שכן עד שנת 2010 לא הוכחה לקשר ממשי בין המערער למשפחתו. יתר על כן, ההסדר הממשלתי קבע במפורש כי הוא לא יזכה קרובי משפחה נוספים לקבלת מעמד. בית המשפט דחה גם טענות המבוססות על טובת הבן הקטין, מצבה הרפואי של האם וסיכויי שירותו הצבאי הקרוב של הבן. היא הדגישה את שיקול הדעת הרחב של שר הפנים במקרים כאלה ואת המדיניות המגבילה במתן רישיונות ישיבה. הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 2,000 ₪. למערער ניתנה שהות עד אוגוסט 2019 לעזוב את ישראל.