ת"א 8542/06

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב הבעלות על השטח הנמצא מתחת למבנה בירושלים. התובע, שבבעלותו דירה בקומת הקרקע של הבניין, טוען כי השטח מתחת לדירתו הוא רכושו הבלעדי. מנגד, הנתבעים, שרכשו דירות נוספות בבניין, טוענים כי השטח הוא חלק מהרכוש המשותף בבניין. התביעה הוגשה לאחר שהתובע תבע את שכניו בבניין בגין נזקי רטיבות ומטרדים נוספים, והנתבעים הגישו תביעה שכנגד. טענת התובע מתבססת על חוזה קומבינציה שנחתם בינו לבין היזמים בשנת 1997, בו מוזכרת המילה "חלל". עם זאת, הסכמי הרכישה של הנתבעים אינם מזכירים שטח זה, ואף אינם מצביעים על כך שהוא הוצא מהרכוש המשותף. זאת ועוד, פעולותיו של התובע עצמו, כגון חתימה על הסכמים חדשים בשנת 2005 הכוללים "אופציה" לרכישת השטח, סותרות את טענתו לבעלות בלעדית. עמדת הנתבעים נתמכת בראיות, לרבות עדותו של קבלן שלד שהסביר את מקור השטח ואת פרשנות החוזים הרלוונטיים. הסכמי 2005, שלטענת התובעת שיקפו רק את ההסכם המקורי משנת 1997, מצביעים למעשה על כך שהתובעת לא הייתה הבעלים של השטח. יתר על כן, חוסר הבהירות בחוק לגבי זכויות קניין בבתים משותפים לא רשומים, ואי עמידה בחוק המכר (דירות) בכל הנוגע לאפיון הרכוש המשותף, תומכים אף הם בטענת הנתבעים כי השטח מהווה רכוש משותף. בסופו של דבר, בית המשפט דוחה את תביעת התובע ומורה לו לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, תוך הפחתה בשל נסיבות המקרה.