בג"צ 4523/03

תקציר

העתירה, שהוגשה ביום 21.5.2003, מערערת על החלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית (המשיב) לאסור על העותר להתמודד בבחירות המוניציפליות בירושלים. העותר, שמילא תפקיד בכיר בעירייה, הורשע בחמש עבירות של הפרת אמונים תוך ניצול כוחו ומעמדו לטובת מקורביו. טענתו העיקרית של בא כוח העותר היא כי העבירות בהן הורשע מרשו לא היו כרוכות בקלון, יסוד הנדרש לצורך הפעלת סעיף 7(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), הפוסל אנשים מלהתמודד לתפקיד. אולם בית המשפט חולק על טענה זו. נאמר, כי מעשיו של העותר היו מושחתים ופוגעניים בציבור, והיוו הפרת אמונים מובהקת. זאת ועוד, נסיבות ביצוע עבירותיו מצביעות על כך שהתנהלותו של העותר לא הייתה אירוע בודד אלא דפוס התנהגות חוזר. גם החלטת המשיב נבחנת ונמצאה סבירה, על בסיס תיאור עובדתי מדויק של מעשי העותר. הדגש בהחלטה על הצורך לשמור על אמון הציבור ברשויות השלטון ועל חשיבות השמירה על עקרונות טוהר המידות והיעדר משוא פנים בשירות הציבורי הוא מבוסס. בית המשפט מדגיש את שיקול דעתה הרחב של המשיבה בעניינים אלה ואת סופיות החלטותיה. לבסוף, בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענה בדבר איזון לקוי בין זכותו של העותר להיבחר לבין חומרת פשעיו. הגבלת הפסילה בת שבע השנים מאזנת באופן סביר בין הבטחת אמון הציבור לבין זכות היסוד לבחור ולהתמודד בבחירות. העותר לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי עבירותיו אינן מחפירות, ועל כן העתירה נדחית. החלטה זו ניתנה בדחיפות כדי לדון בבקשת העותר מטעמים לדיון נוסף.