דב"ע נה/85 - 3

תקציר

הערעור בפני בית הדין עוסק במעמדן של המערערות, שהועסקו כדיילות אצל המשיבה אל על, ובחישוב שכרן ביחס לפיצויי פיטורים לאחר פיטוריהן. המערערים טענו כי יש להכיר בהם כעובדים קבועים ולקבל את אותן הטבות כספיות, או לחילופין, כי יש לחשב את תקופות העסקתם באופן רציף, לרבות הפסקות זמניות, וכי שכרם יכלול תשלומים המשולמים במטבע חוץ. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערים, והוביל לערעור הנוכחי. הסוגיה הראשונה נוגעת למעמדם של המערערים ולרציפות תקופות עבודתם. בית הדין קובע כי יחסי העבודה של המערערים עם אל על נותקו בתום כל תקופה, ומשכך, כל תקופת העסקה חדשה כפופה לחוזה חדש. לפיכך, תקופות העבודה אינן נחשבות רצופות, והמערערים אינם זכאים לפיצויי פיטורים על בסיס התקופות המצטברות. הסוגיה השנייה נוגעת לתחולתו של הסכם קיבוצי משנת 1982 על העסקתם של המערערים. בית המשפט קובע כי ההסכם אמנם נכנס לתוקף לפני שחלק מהמערערים התקבלו לעבודה, אך הוא חל על כל העובדים הזמניים, לרבות המערערים, ומחליף כל הסכם קודם. הנושא האחרון נוגע להכללת תשלומים במטבע חוץ בחישוב פיצויי הפיטורים. בית הדין מסכים עם קביעת בית הדין האזורי כי תשלומים אלה מותנים בשעות העבודה של הדיילים ובשהייה בחו"ל ולכן אינם נחשבים לחלק משכר היסוד שלהם לצורך חישוב פיצויי פיטורים. לסיכום, בית המשפט מחליט לדחות את הערעור, תוך שהוא מאשרר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המערערים נדרשים לשאת בהוצאות הערעור של אל על.