ע"א 1809/08

תקציר

השופט מוצא כי אין בסיס משפטי לערעורה של המערערת על החלטת חברת הביטוח המשיבה לשלול מהם תגמולי ביטוח בעקבות אירוע. השופט פוסק לטובת חברת הביטוח המשיבה וקובע כי היה חוזה ביטוח תקף בין המערערת לבין המשיב, וסירובה של האחרונה לשלם לא היה מוצדק. השופט מקבל את טענת המשיב כי סוכן הביטוח שלהם, שאישר למערערת את קיומו של חוזה ביטוח, אכן היה מיופה כוחם, וכל הפרת הרשאה היא עניין שבין חברת הביטוח לבין הסוכן בלבד. יתר על כן, השופטת מסכימה עם פרשנותה של המשיבה לסעיף חידוש חוזה הביטוח, הקובע כי אם אין צד המתנגד לחידוש החוזה, הוא מתחדש אוטומטית. המערער לא הביא כל ראיה לכך. השופט מסכים גם עם קביעתו של בית משפט קמא כי על המשיב לשלם למערערת פיצויים במונחים של ערכי הקמה, שכן הם לא הוכיחו כי המשיב אינו זכאי להם. בנוסף, השופט תומך בפסיקת פיצוי עקיף למערער על ידי בית משפט קמא, ומוצא כי הוא סביר. השופט מציין כי אף שהתנהלותו של המשיב ראויה לשבח, אין בה כדי לשנות את פסק הדין; עם זאת, יש לקחת בחשבון כאשר שוקלים עלויות. לפיכך, מציעה השופטת לדחות את הערעור ולהורות למערערת לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו.