דב"ע נו/52 - 02

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב פרשנותו של סעיף 173 לחוק הביטוח הלאומי, שעניינו דמי אבטלה ליחידים העוברים הכשרה מקצועית. על פי הסעיף, זכאים שנשלחו להשתלמות יקבלו דמי אבטלה במהלך תקופת ההכשרה. שאלת המפתח היא פרשנות המונח "נשלח". המערערת, שפוטרה מעבודתה, תבעה דמי אבטלה ונשלחה להכשרה מקצועית בתוך 12 חודשים מהמועד הקובע הקודם. עם זאת, מועד תחילת הקורס שלה היה קצת יותר משנים עשר חודשים לאחר המועד הקובע הקודם. המוסד לביטוח לאומי טען כי המועד הקובע הוא תחילת הקורס, ואילו המערערת טענה כי זה צריך להיות המועד בו נשלחה להשתכרות. בתי המשפט, לרבות בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעבודה, נתנו פרשנויות שונות למונח "נשלח". בית הדין האזורי פסק לטובת המוסד לביטוח לאומי, ואילו בית הדין לעבודה פירש זאת כמועד תחילת ההכשרה המקצועית בפועל. החלטת בית הדין לעבודה התבססה על פסיקות קודמות, שקבעו כי מטרת החוק היא לסייע למובטלים למצוא עבודה ולמנוע מהם לוותר על הכשרה בשל אילוצים כלכליים. פרשנות זו מבטיחה שהם יקבלו דמי אבטלה במהלך תקופת ההכשרה, בתנאי שהם נשלחים להכשרה בתוך 12 חודשים ממועד הזכאות. במקרה הנוכחי, הנסיבות ייחודיות. המערערת השלימה את כל ההליכים הדרושים להכשרה מקצועית בתוך 12 החודשים, אך תחילת הקורס התעכבה מעט. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה, יש לראות במערערת זכאית לדמי אבטלה בתקופת ההכשרה. ההחלטה התבססה על ההבנה כי תכלית החוק תוכשל אם תביעתה של המערערת תידחה, מה גם שהעיכוב בהתחלת הקורס היה מזערי ולא בשליטתה. לפיכך התקבל הערעור, והמערערת הייתה זכאית לדמי אבטלה מתחילת תקופת הכשרתה ביום 31.10.94 ועד לסיומה ביום 21.3.95. בנוסף, חויב המשיב בהוצאות המשפט של המערער ובשכר טרחת עורך דין.