רע"א 9623/17

תקציר

בפסק הדין בעניין הערעורים לסעד זמני, התייחס בית המשפט למחלוקת בה היו ורינט והמשיבים בנוגע להסכם אי תחרות שאמור לפוג ביוני 2018. בתחילה ציין בית המשפט עיכוב בטיפול בתיק בשל טעות מזכירות. עיקרו של ההליך היה בקשה לסעד זמני למניעת תחרות עם ורינט עד תום ההסכם. פסק הדין הדגיש כי החלטות זמניות כאלה הן קריטיות משום שהן פותרות למעשה את הסוגיה העיקרית; אם לא יינתן סעד, עלולה תקופת אי-התחרות להסתיים בלית ברירה, ואילו הענקתו עלולה להגביל שלא בצדק את פעילותם העסקית של המשיבים. בית המשפט המחוזי פירש בעבר מעט את סעיף אי התחרות לטובת ורינט לאחר שבחן את לשון ההסכם, את כוונות הצדדים ואת עדויות העדים. לאחר בחינת מאזן הנוחות, בית המשפט מצא נזקים ספקולטיביים פוטנציאליים משני הצדדים, אך קבע כי לוורנט יש טיעון חזק לכאורה. בית המשפט התייחס לכללים שנקבעו, והציע כי שאלות של תחרות בשוק יידונו בהליך העיקרי, ולא בבקשות לסעד מקדמי. ערכאת הערעור לא מצאה עילה לבטל את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בעניין סעד זמני, אך זיהתה מחדל בעניין הערבות. היא הורתה לורינט להעמיד ערבות בנקאית בסך 500 אלף שקל כדי לכסות נזקים פוטנציאליים למבקשים אם הצו הזמני יבטל. לפיכך, בקשות הערעור התקבלו באופן חלקי, תוך חיוב הערבות הבנקאית אך מעבר לכך שאישר את מתן הסעד הזמני של הערכאה הנמוכה יותר ללא הוצאות נוספות.