עת"מ 54802-10-21

תקציר

פסק הדין נעתר, בין היתר, לבקשת העותר להנחה בארנונה. השופט קובע כי העותרת זכאית להנחה בארנונה, כמתחייב מחוק ההסדרים הממשלתיים, בגין השטח המשמש למגורים – 1,249.3 מ"ר – בנכס שבבעלות העותר, המשמש כמעון יום לדיירים נכים. הנחה זו חלה רק לשנת המס 2020, ועל העותר להמציא אסמכתאות לזכאות התושבים. העירייה מנועה מלנקוט בפעולות גבייה בגין אי תשלומים של שנים קודמות עד לקבלת החלטה בדבר הבקשה להנחות לשנים קודמות, אותה יוכל העותר להגיש בתוך 45 יום. כן חויבה המשיבה, העירייה, לשלם לעותר הוצאות בסך 5,000 ש"ח. השופטת מכירה בקשיים ביישום החוק בשל היעדר מסגרת ארצית כוללת לרישום הזכאים להנחות ומציעה כי יש צורך במסגרת ברורה לבחינה ולהוכחת זכאות. מאחר שוועדת הערר אישרה את השימוש בנכס למגורים לנכים, ורוב זמנם של הדיירים מושקע בו, הוא נחשב למגורי הקבע שלהם, ובכך מזכה את העותר בהנחה. השופט מדגיש כי הארנונה היא מקור ההכנסה העיקרי של הרשויות המקומיות ונועדה לחלק את נטל המס באופן שוויוני. עוד מציינת השופטת כי אמנם לרשות המקומית שיקול דעת להעניק הנחות, אך סמכויותיה אינן בלתי מוגבלות. החוק, במקרה זה, קובע הנחה עבור מגורים של נכים ונכס אחר בבעלות אדם אחר מטעמם. הואיל והעותרים ביססו את בעלותם בנכס ואת זכאותם של הדיירים להנחה, הם זכאים לה בגין השטח האמור המשמש למגורים. שטח מחסן של 20 מ"ר לא יקבל הנחה ללא הוכחה לשימוש בו לטיפול או שירות לנכים. לבסוף, השופט מאשר כי יש לבחון את בקשת העותר להנחה בכל שנת מס מחדש.