דב"ע מד/130 - 0

תקציר

פסק הדין עוסק בתיק בבית הדין לעבודה שעניינו הוצאות משפט הקשורות לתביעה נגד המוסד לביטוח לאומי בגין פגיעה בעבודה. בית הדין דן בסמכות שיקול הדעת לפי תקנה 93 לתקנות בית הדין לעבודה, המאפשרת לבתי המשפט לקבוע את אופן וסכום ההוצאות כחלק ממדיניותם השיפוטית. המדיניות צריכה לשקף את ההיבטים הייחודיים של מערכת בתי הדין לעבודה, כמו ההוראה להתדיינות ללא חובת ייצוג משפטי. התיק התמקד באחריותו של בית המשפט לאזן בין זכויות בעלי הדין לייצוג משפטי לבין הנטל הכלכלי הפוטנציאלי על ציבור המבוטחים. בית המשפט אישר את החשיבות להבטיח כי התובעים לא יירתעו מלבקש צדק בשל הוצאות משפט. צוין כי על המוסד לביטוח לאומי לכסות הוצאות משפטיות השוות רק למה שהיו חוסכים אם לא היו מספקים ייצוג משפטי בעצמם. במקרים בהם נדחתה הסיוע המשפטי, העלויות שנפסקו עשויות לעלות על החיסכון של המוסד. הערעור הספציפי שנדון על ידי בית המשפט עסק במחלוקת על הוצאות משפט מופרזות שנפסקו נגד המוסד לביטוח לאומי. הפסיקה, בסך 80,000 ש"ח, נקבעה כמוגזמת, ובית המשפט הפחית אותה ל-23,670 ש"ח, בהתאם למקובל. פסק הדין הדגיש את הצורך בפסיקת הוצאות ריאלית ומאוזנת למניעת נטל כלכלי תוך שמירה על הגינות וגישה לצדק עבור יחידים המבקשים לממש את זכויותיהם החוקיות במערכת בתי הדין לעבודה.