תא"ק 37112-04-20

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את בקשת הרשות של המבקש להתגונן מפני תביעת המשיב להחזר הלוואה. טענת המבקש היא כי האחריות לאי יכולתו לפרוע את ההלוואה מוטלת על המשיב, אשר העניק לו את ההלוואה מבלי לבחון לעומק את מצבו הכלכלי ומבלי לבדוק את יכולת ההחזר שלו. בית המשפט מוצא טענה זו בלתי משכנעת ומחצינה את תחושת השליטה של המבקש, ומרמזת כי הוא אינו כשיר לנהל את כספיו. המבקש, עורך דין במקצועו, דובר עברית שוטפת ומודע היטב להשלכות של נטילת הלוואות. בית המשפט מניח כי המבקש הבין את תנאי ההלוואה עליה חתם ואינו מוצא ראיות מספיקות כדי להצביע אחרת. השופטת מציינת כי נראה כי גישתו של המבקש מטילה את האשמה על אחרים, לרבות המשיב, במקום לקחת אחריות על החלטותיו הכספיות. התייחסותו של המבקש לשבעה תיקי הוצאה לפועל נגדו בשנים האחרונות ואי הכחשת החוב, מלמדת כי יש להפנות את טענותיו ללשכת ההוצאה לפועל, אשר תוכל ליתן סעד על בסיס ראייה כוללת של נסיבותיו. בית המשפט מתייחס גם לחוסר הגילוי הנאות לכאורה של המשיב במתן ההלוואה, ובפרט להיעדר ערבויות או בטחונות. בעוד שזו עשויה להיות סיבה לדאגה, המסגרת המשפטית הנוכחית אינה מחייבת אמצעי זהירות כאלה, וטענת ההגנה של המבקש המבוססת על נקודה זו לא צפויה להצליח. יתר על כן, השופט מבחין בין המקרה הנוכחי לבין פסקי דין קודמים שהטילו חובת זהירות על הבנקים כדי למנוע מלקוחות התאבדות כלכלית. בניגוד למקרים אלה, אין קשר היסטורי בין חברת האשראי לבין המבקש שיחייב את החברה לעקוב אחר התנהלותו הפיננסית. טענותיו הכלליות של המבקש, בשילוב עם חוסר אחריותו ונכונותו לפרוע את החוב, מביאים את בית המשפט למסקנה כי הוא מנסה לעכב את הבלתי נמנע. לפיכך, בית המשפט נעתר לבקשת המבקש למתן רשות להתגונן על תנאי בלבד, ומחייב אותו להפקיד 20,000 ₪ בשלושה תשלומים. אם אחד מהתשלומים הללו יחסר, ההתנגדות תידחה, וההחלטה תעמוד כפסק דין מיום 10.2.2021. נמסר למבקש כי מדובר בפסק דין מותנה וכי אי עמידה בתנאים המפורטים תביא לדחיית התנגדותו.