עמ"נ 1609-04-11

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי נפל פגם מהותי בהחלטות המשיבה – רשות הרישוי – והוועדה הרפואית לעררים, המצדיק את התערבות בית המשפט. פגם זה הוא היעדר הנמקה בשתי ההחלטות, המהווה הפרה של כללי המשפט המינהלי. בעוד רשות הרישוי מוסמכת להורות על שלילת רישיון נהיגה, היא רשאית להיעזר בגורמים מקצועיים כגון מרבא וועדת ערר, אשר יש לנמק את המלצותיהם על מנת שיקבלו תוקף. במקרה דנן, הוועדה לא התייחסה במידה מספקת לפערים בין חוות הדעת הרפואיות השונות בנוגע לכשירותו של המערער לנהוג, ואף לא פירטה את השיקולים שעמדו מאחורי המלצתה לרשות הרישוי. יתר על כן, הליך השימוע של הוועדה, שהיה חסר תיעוד ובהירות, נקבע כבלתי קביל על ידי בית המשפט. משכך, קובע בית המשפט כי יש לבטל את החלטת המערער לדחות את ערעורו בעניין רישיון נהיגה סוג ד' (למוניות ולאוטובוסים), ולדון בתיק מחדש בפני ועדת הערר, אשר תיתן החלטה חדשה ומנומקת כראוי בתוך 45 ימים מיום מסירת פסק הדין למשיב. המשיב אחראי לכיסוי הוצאות הערעור ושכר טרחת המערער, הנקבעים על סך של 12,500 ₪.