ת"א 45424-12-21

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין מישל ליניב, שסובב סביב מספר הסכמים שנחתמו ביניהם בשנים 2016-2017, בהם הסכם מכר למכירת ביתו של מישל ליניב תמורת 4,040,000 שקל, והסכם נוסף בנוגע לכניסתה של מישל לשותפות בעסקי הצעצועים של יניב. לאחר שהתגלעו חילוקי דעות ביניהם, בחן בית המשפט בהליך קודם האם יש לקבל את בקשתו של יניב לאכיפת ההסכמים, או שמא, כפי שטען מישל, יש לבטל את ההסכמים בשל הפרותיו של יניב. בהליך הקודם קיבל בית המשפט את בקשתו של מישל וקבע כי יש להכריז על כל ההסכמים בין הצדדים כבטלים בשל הפרותיו של יניב, תוך שהוא מותיר למישל את הזכות לתבוע סעדים כספיים. בהליך הנוכחי דרש מישל את הפיצוי המוסכם בגין הפרת הסכם המכר על ידי יניב. בית המשפט קיבל את תביעתה של מישל וקבע כי יניב אכן הפר את הסכם המכר ועליו לשלם למישל פיצוי בסך 404,000 ₪, בנוסף להפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. בית המשפט גם הורה ליניב לשלם את הוצאותיו של מישל, בסך 10,000 שקל. החלטה זו התקבלה על בסיס עקרון השתק החברה, שכן בין המקרה הנוכחי לבין פסק הדין הקודם הייתה זהות עובדתית ומשפטית, ופסק הדין קבע קביעות פוזיטיביות לגבי הפרותיו של יניב. בית המשפט דחה גם את טענותיו של יניב כי יש לדחות את תביעתו של מישל בשל דוקטרינת ההשתק השיפוטי, שכן נסיבות המקרה לא הצדיקו החלת דוקטרינה זו, וממילא ההליך הקודם לא הביא לממצא המקבל את טענתו של מישל כי הסכם המכר בטל.