ו"ע 1827-10-13

תקציר

מדובר בעסקת נדל"ן מורכבת שהתפרסה על פני כמה עשורים. הירקון בע"מ הייתה בעלת מתחם נדל"ן בתל אביב וחתמה עם המערערת בשנות ה-60 וה-70 על הסכמים לפיתוח הנכס. ההסכמים התוו מכירת חלקות קרקע ספציפיות לבנייה, כאשר המערערת משלמת סכום במזומן ואחוז עתידי מההכנסות מהפרויקט. כן נדרשה המערערת למסור חלק מהמקרקעין לעיריית תל אביב לצרכי ציבור כתנאי לבנייה. אלא שהפרויקט לא יצא אל הפועל, ובשנת 2012 חתמו הצדדים על נספח להתאמת ההסכמים המקוריים למצב החדש. השינויים כללו, בין היתר, החרגת אחד המגרשים מהמכירה, שילוב שטח שהופקע והחלפת התמורה לפי אחוזים בסכום קבוע של 24 מיליון שקל. המשיבה (ככל הנראה רשות המסים) טענה כי השינויים מהווים עסקה חדשה החייבת בתוספת מס רכישה. המערערת טענה כי השינויים נחוצים למימוש ההסכמים המקוריים ואין לחייב במיסוי נוסף. בית המשפט בחן את השינויים הן בצד המכירה והן בצד התמורה, ומצא כי אמנם בוצעו שינויים מסוימים, אך הם לא הרחיבו את היקפה הכלכלי של העסקה המקורית. יש לציין כי "הגרעין הקשה" של העסקה - מכירת מגרשים ספציפיים - נותר ללא שינוי. עם זאת, בית המשפט זיהה שטח קרקע עודף שהועבר למערערת המהווה הרחבה כלכלית של העסקה. לפיכך קבע בית המשפט כי המערערת חייבת במס רכישה על 20% מהתמורה הנוספת ביחס לקרקע העודפת. המשיב חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.