ת"פ 37380-06-13

תקציר

בתיק מעורבים שני נאשמים, מר שמעון גפסו, ראש עיריית נצרת עילית, וסגנו, מר עדי ברקו, שהואשמו בשוחד. בכתב האישום נטען כי הנאשמים התנו את אי פיטוריה של גרושתו של המתלונן, דורה, מעבודתה, בהתפטרותו של המתלונן, סמיון ברון, מתפקידו כחבר מועצת העיר. על פי החשד, הנאשמים ביצעו את העבירה זמן קצר לאחר שמר גפסו נבחר לראשות העיר ומר ברקו נבחר למועצת העיר. הם הואשמו בלקיחת שוחד לפי סעיפים 290 ו-294 לחוק העונשין. גפסו רץ לראשות העיר על מצע נגד שחיתות, והבטיח לעקור את השחיתות בעירייה. בית המשפט מצא את שני הנאשמים אשמים כפי שהואשמו. מהראיות עולה כי זמן קצר לאחר הבחירות החלו הנאשמים ואחרים לפנות למתלונן כדי לשכנעו להצטרף לקואליציה של גפסו. משניסיונות אלה צלחו, החלו הנאשמים ומקורביהם לסחוט את המתלונן באמצעות איומים לפטר את גרושתו. הנאשמים התנו את המשך העסקתה של דורה בהתפטרותה של המתלוננת ממועצת העיר. בית המשפט קבע כי מעשיהם של הנאשמים היוו שוחד, שכן התפטרותה של המתלוננת הייתה טובת הנאה שהנאשמים ציפו להפיק ממעשיהם. השופט פירט את השתלשלות האירועים שהובילו לעבירה ומצא כי מעשיהם של הנאשמים מקימים חזקת מודעות לאופי מעשיהם ולנסיבות ביצוע העבירה. השופט דחה את טענות הנתבעים ואת הסבריהם, וקבע כי מדובר בניסיון לתרץ בדיעבד את התנהלותם. השופט הגיע למסקנה כי שני הנאשמים ביצעו את העבירה בידיעה מלאה על השלכותיה והרשיע אותם בהתאם.