ת"א 19030-08-18

תקציר

התובע והנתבע, תושבי הכפר ג'וליס, מעורבים בסכסוך כספי שמקורו בהלוואה לכאורה. התובעת טוענת כי הלוותה לנתבעת בשנת 2007 12,000 דולר, אותם לא הצליחה להחזיר למרות מספר בקשות. הסכם בכתב מיום 1.2.2013 מחייב לכאורה את הנתבעת לפרוע את ההלוואה באמצעות כספים מקרן ההשתלמות שלה בבנק הפועלים. עם זאת, הנתבע מכחיש את קיומה של ההלוואה וטוען כי החתימה על הסכם 2013 מזויפת. כמו כן, היא מכחישה כל קושי כלכלי וטוענת כי אכן סייעה למשפחת התובע. בית המשפט מוצא כי ראיות התובע בנוגע להסכם ההלוואה בעל פה משנת 2007 אינן מספיקות כדי לעמוד בנטל ההוכחה, ומסתמך אך ורק על עדותו של התובע שלא אומתה דיה. עם זאת, השופט פוסק לטובת התובע ומקבל את קיומו של ההסכם הכתוב משנת 2013 על סמך ראיות נסיבתיות. בכלל זה פרטים בהסכם שרק הנתבעת תדע, ניסיון של התובעת לפדות שיק של הנתבעת בסכום התואם את ההלוואה הנטענת, והודאת הנתבעת בחקירתה הנגדית כי אכן נקלעה לקשיים כלכליים, בניגוד לתצהירה. השופט מורה לנתבע להשיב לתובע 12,000 שקלים בשער החליפין של דצמבר 2017, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בסך כולל של 48,400 שקל, שישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ביום שישי, 18 בפברואר 2021.