צ"ה 49296-08-22

תקציר

בית המשפט דוחה את הטענות המקדמיות בנוגע לטענת המניעה וקובע כי המדינה אינה מנועה מלבקש צווי הריסה למבנים על קרקע השייכת לה. העיכובים בהקמת מבני קבע נגרמים על ידי המשיבים ואין בהתנהלות המדינה משום הסכמה לבנייה ללא היתר. בית המשפט דוחה גם את טענת ההשלמה של המבקש עם המבנים. בהתייחס לגופן של הבקשות לצווי הריסה, קובע בית המשפט כי המבקש הוכיח כי המבנים נבנו ללא היתר וכי קיים עניין ציבורי בהוצאת צווי הריסה. האינטרס הציבורי במקרה זה גובר על האינטרס האישי של המשיבים, מה גם שעומדת להם האפשרות להקים מבנים ארעיים במגרשי הקבע שהוקצו להם ונסיבות חייהם האישיות של המבקשים אינן פוטרות אותם מהצורך בקבלת היתרי בניה. בית המשפט מקבל את בקשות ההריסה ומורה למשיבים להרוס את המבנים. הצווים מושעים עד ליום 1.8.2023, על מנת לאפשר למשיבים שהות להסדיר את מעברם למגרשי הקבע. המשיבים מוזהרים מפני ההשלכות של אי ציות ובית המשפט מסמיך את הרשות לאכיפת המקרקעין או את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לבצע את הצווים אם לא יקוימו. המשיבים יכולים להגיש בקשה לדחיית המועד, אך אין ודאות שבקשתם תתקבל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי ניתנת.