עב"ל 60708-12-19

תקציר

החלטת בית הדין הארצי לעבודה נסובה סביב פרשנותה של תקנה 10 בדבר זכאות לקצבה מיוחדת לנפגעי עבודה ותחולתה בעניינם של מר ביטון ומר רונן. בית המשפט מצא כי הפרשנות הקיימת לתקנה 10 יושמה באופן שגוי בכך ששללה קצבאות מנפגעי עבודה הנוהגים בעצמם במקום להשתמש בתחבורה ציבורית. בית המשפט ציין כי מטרתה העיקרית של הקצבה המיוחדת היא לממן את התמיכה הנדרשת לפעולות היום-יום, ואין בנהיגה עצמית כדי לשלול את הצורך בסיוע כזה. במקרה של מר ביטון, נקבע כי יש לבחון מחדש את מצבו הנפשי העלול למנוע ממנו להשתמש בתחבורה ציבורית, ולשקול חוות דעת חדשה של פסיכיאטר, שכן ההערכות הקודמות לא היו מקיפות. כמו כן, יש לבחון מחדש את מצבו הרפואי של מר רונן ואת היתכנות השימוש בתחבורה ציבורית, ללא תלות ביכולתו לנהוג. שני המקרים הוחזרו למוסד עם הנחיות לשקול את הפרשנות הברורה של התקנה, תוך הדגשה כי נהיגה עצמית אינה שוללת זכאות לקצבה המיוחדת. לכל מערער נפסק 4,000 ₪ עבור שכר טרחת עורך דין. בית המשפט הדגיש את אחריותו של המוסד לתקן תקנות המתייחסות לפערים בהטבות למי שאינו זכאי לפי הקריטריונים הנוכחיים, והדגיש עוד יותר את החובה ליזום שינויי רגולציה במידת הצורך.