ת"פ 4958-03-09

תקציר

הנאשם והמנוח חלקו דירה משותפת ובמהלך ויכוח שפרץ ביניהם, הכה הנאשם את המנוח בפניו וחנק אותו באמצעות הפעלת לחץ על צווארו בידיו, דבר שהוביל למותו. כתב האישום נגד הנאשם ייחס הריגה – עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין. הנתבע חלק על הטענות וטען כי לא נגע במנוחה. עם זאת, השופט פסק לטובת התביעה, תוך שהוא מצטט ממצאי נתיחה משכנעים ועדויות עדים. על פי דו"ח הנתיחה, מותו של המנוח נגרם מחנק מכני כתוצאה מלחץ על הצוואר, מה שתומך בטענת התביעה להריגה. זאת ועוד, עדויות השכנים סתרו את טענת הנאשם כי ישן לאורך כל האירוע, מהן עולה כי מהדירה התנהל ויכוח סוער וצעקות. השופט דחה גם את הסברו של הנאשם להימצאות כתמי הדם של המנוח על בגדיו וסירובו לעבור בדיקת חיים, וקבע כי הם אינם עולים בקנה אחד עם גרסתו לאירועים. בהיעדר עדי ראייה לאירוע, הסתמך השופט על ראיות נסיבתיות, והגיע למסקנה כי התביעה הוכיחה די הצורך כי הנאשם גרם למותו של המנוח. עוד קבע השופט כי היסוד הנפשי הנדרש להריגה – מודעות לאפשרות של גרימת תוצאה קטלנית – מתקיים. על פי הפסיקה המקובלת, חזקה על אדם הנוקט אלימות קשה כי הוא מודע לסכנה לחיי הקורבן. הנאשם לא הביא כל ראיה להפרכת חזקה זו. בעקבות זאת, השופט מצא את הנאשם אשם בהריגה והרשיע אותו בהתאם. פסק דין זה ניתן בנוכחות הנוכחים בבית המשפט ב-25 במאי 2010.