ת"א 4790-04-17

תקציר

עניינו של פסק דין זה בתביעת פיצויים כספיים שהגיש תובע כנגד נתבע, בעקבות פירוק השותפות ביניהם. התובע ביקש 153,019 ₪, ואילו הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בסך 377,149 ₪, שכללה מחצית משווי החברה, מחצית משווי משאית, שכר עבודה עבור פברואר 2016 ונזקים לא ממוניים. עיקר המחלוקת נגעה לפרשנות ההסכמים סביב פירוק השותפות, ובפרט לעניין חלוקת חובות המס לאחר פירוק החברה. התובעת טענה כי חובות אלה צריכות להיות מוטלות במשותף על שני הצדדים, ואילו הנתבעת טענה כי הן חלות אך ורק על התובע כבעלים היחיד שנותר בחברה. בית המשפט בחן שתי סוגיות מרכזיות: האחת, הוא בחן את המחלוקת העובדתית בדבר קיומו של "הסכם שני", ומצא לטובת טענת הנתבעת כי הסכם כזה נחתם בין הצדדים ביום 18.2.16. הסכם זה, יחד עם הסכם ראשון בלתי מעורער שנחתם יומיים קודם לכן, נועד להגדיר את הזכויות והחובות של כל שותף לאחר הפירוק. למרות סתירות מסוימות בראיות, בית המשפט שוכנע כי סביר יותר שההסכם השני יהיה אמיתי מאשר מזויף. שנית, בית המשפט דן במחלוקת המשפטית בנוגע לפרשנות ההסכמים. היא הגיעה למסקנה כי בכוונת הצדדים לנתק לחלוטין את מערכת היחסים ביניהם ולשחרר את הנתבע מכל זכויות וחובות נוספות הקשורות לחברה. פרשנות זו הוחלה על חובות המס הנדונים, כלומר לנתבע לא הייתה חבות נוספת. בנוסף, דחה בית המשפט את התביעה שכנגד, שכן נקבע כי הצדדים ערכו התחשבנות מפורטת והגיעו להסכמות שבאו לידי ביטוי בהסכם השני. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, כאשר פסק הדין דחה הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד. החלטה זו התקבלה מבלי לפגוע בזכותה של הנתבעת לשכר, הנתונה לסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה.