תמ"ש 59746-10-17

תקציר

התובע, סב, ביקש מבית המשפט להוציא את כלתו, הנתבעת, מדירה שחלקה עם בנו – בעלה לשעבר – לאחר גירושיהם. הדירה נבנתה על ידי התובע על אדמתו והוא טען כי נתן לבנו וכלתו רשות להשתמש בה באופן זמני בלבד. הנתבעת טענה כי ניתנה לה רשות בלתי חוזרת להשתמש בדירה כתנאי לנישואיה לבנה של התובעת והשקיעה כספים בשיפוצה. היא ביקשה לדחות את תביעת התובעת או לקבל פיצוי בגין השקעותיה אם תיאלץ לפנות את הדירה, וכן צו בית משפט שיאפשר לתובעת לספק מקום מגורים חלופי לילדיה הקטינים. בית המשפט פסק לטובת בקשת הפינוי של התובעת, וקבע כי ההיתר להשתמש בדירה אינו בלתי חוזר ולתובע, כבעל הנכס, שמורה הזכות לבטלו בכל עת. תביעתה של הנתבעת לפיצוי בגין השקעותיה נדחתה מאחר שלא הביאה ראיות מספיקות לכך, וגם בקשתה לדיור חלופי לילדיה נדחתה מאחר שבית המשפט לא מצא בסיס משפטי לצו כזה במקרה זה. בפסק הדין נקבע כי על הנתבע לפנות את הדירה בתוך 45 יום, אך לא נפסקו הוצאות למי מהצדדים לאור התוצאה הקשה של פסק הדין.