ת"א 54350-05-18

תקציר

התובעת, חברה המפעילה הוסטלים ומעונות יום לאנשים עם מוגבלות, חברה לנתבעת, חברה נוספת באותו תחום, להגשת מכרז משותף להקמת קהילה שיקומית. התובעת תבעה את הנתבעת, בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא שותפה ב-50% בפרויקט, לאחר שהתגלעו ביניהם חילוקי דעות בנוגע לאופי השותפות ביניהם. התובעת טענה כי הצדדים הסכימו לשותפות שווה וכי היא אמורה להיות הגורם המוביל במכרז. הנתבעת טענה כי לתובעת הייתה אופציה של שליש בלבד בפרויקט, אותה לא מימשה וכי מעולם לא הסכימה לשותפות 50-50. הנתבעת גם הכחישה כי התובעת הייתה אמורה להיות הגורם המוביל במכרז. בית המשפט מצא כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי התקיים הסכם שותפות של 50%. מהראיות עולה כי הנתבעת איתרה את הבניין, הכינה תכניות אדריכליות ונשאה על כתפיה את כל ההוצאות וההשקעות הקשורות לפרויקט, בעוד התובעת לא ביצעה השקעות ולא הייתה מעורבת בניהול הפרויקט. זאת ועוד, התנהלותה של התובעת, כגון הימנעות ממחאה על אחוזי השותפות שלה ופנייה למשרד הבריאות בבקשה לבטל את תוצאות המכרז, פעלה כנגד טענתה להיותה שותפה של 50%. בית המשפט הגיע למסקנה כי טענת התובעת בדבר קיומו של הסכם שותפות שווה אינה נתמכת בראיות מהימנות, ועל כן התביעה נדחתה. עוד נקבע בפסק הדין כי על שתי החברות לשאת בצער בהוצאותיהן, ואם לא יהיו שותפות בעתיד, על הנתבעת להחזיר את הערבות הבנקאית של התובעת.