בג"צ 4769/95

תקציר

פסק הדין, שניתן על ידי השופטת ט' אור, תואם את פסק דינה של השופטת ביניש בעניין העתירה נגד סעיף 14ה לפקודת התעבורה. העתירה, שערערה על החוק בעילה של פגיעה בזכות לחופש העיסוק, נדחית בסופו של דבר. השופטת אור מסכימה עם השופטת ביניש כי אף שעשויות להתעורר שאלות לגבי היקפה וטיבה של הפגיעה בחופש העיסוק, השאלה העיקרית היא האם הפגיעה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה, ובעיקרה משרתת תכלית ראויה ומידתית. כוונת החוק להסדיר את שוק המוניות באמצעות הבטחת תחבורה ציבורית במחיר סביר והפחתת גודש, זיהום ורעש בכבישים מוכרת כתכלית ראויה. המטרה היא לפתוח בהדרגה את שוק המוניות לתחרות, במקום לשמר את הסטטוס קוו, שנחשב ראוי בנסיבות העניין. השופטת אור מקבלת כי האגרה המוטלת קשורה באופן רציונלי לתכלית החוק ואינה פוגעת יתר על המידה בזכויות העותרים. היעדר נתונים מספיקים התומכים בחלופות פוגעניות פחות מוביל עוד יותר למסקנה כי האמצעי מאזן את הפגיעה עם תועלות סוציאליות משמעותיות. משכך, מצטרפת השופטת אור לנימוקיה של השופטת ביניש ולדחיית העתירה. פסק הדין מאשר את התאמתו של החוק לערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית תוך שמירה על מטרות החקיקה כמודקות ומידתיות.