עת"מ 497/07

תקציר

הסוגיה העומדת על הפרק היא החלטת המשיב לשלול את מעמדם של שני ילדיה של העותרת כתושבי קבע בישראל. החלטת המשיב התבססה על האמונה כי רישום הילדים כוזב וכי אין להם מרכז חיים בישראל. העותר, תושב קבע בישראל, נישא לתושב האזור ונולדו להם שני ילדים משותפים. הילדים נרשמו כתושבי ישראל זמן קצר לאחר לידתם. עם זאת, מבדיקות המוסד לביטוח לאומי עלה כי העותרת וילדיה שוהים בישראל רק מאז מרץ 2005. קביעה זו שימשה בסיס לדחיית בקשת העותרת לאיחוד משפחות עבור בעלה. זאת ועוד, המשיב סבר כי הבקשה לאיחוד משפחות ורישום הילדים מבוססים שניהם על מסמכים מזויפים. לפיכך החליט המשיב לשלול את מעמד הקבע של הילדים בישראל. העותרים טענו כי החלטת המשיב אינה מוצדקת ופוגעת בזכותם החוקתית לחיי משפחה. לטענתם, ההחלטה לא התבססה על ראיות מספיקות וכי נפלו פגמים בהליך המנהלי. המשיב, לעומת זאת, טען כי ההחלטה סבירה וכי היא התקבלה על סמך ראיות ראויות לכך שמעמדם של הילדים הושג במרמה. השאלה הקריטית הייתה האם הראיות עליהן הסתמך המשיב עומדות באמות המידה של ראיות מינהליות. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת המשיב אינה סבירה וכי הראיות המנהליות שהוצגו אינן משכנעות דיין כדי להצדיק את שלילת מעמד התושבות של הילדים. לפיכך פסק בית המשפט לטובת העותרים, דחה את החלטת המשיב ופסק לעותרים 7,500 ₪ בתוספת הוצאות מע"מ.