תפ"ח 13729-09-12

תקציר

הנאשם במקרה זה הואשם בניסיון רצח לאחר שניסה לחנוק את בתו. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הנאשם פטור מאחריות פלילית בשל מצבו הנפשי בעת ביצוע העבירה. הנאשם טען כי הוא אינו אחראי למעשיו משום שאינו שפוי, ואינו יכול להבין או לשלוט במעשיו. עם זאת, השופטת בחנה ביסודיות את חוות הדעת של המומחים הפסיכיאטריים, המסמכים הרפואיים ועדויות הנאשם ובני משפחתו, והגיעה למסקנה כי הנאשם לא העלה ספק סביר לגבי שפיותו. השופטת קבעה כי הנאשם לא היה חולה נפש ולא סבל מתסמינים פסיכוטיים, וכי מעשיו אינם תלושים מהמציאות. בנוסף, השופט קבע כי הנאשם הבין את טיב מעשיו ויכול היה להימנע מלעשותם, ובכך דחה את טענת אי השפיות. במעבר לעבירת ניסיון הרצח, מצא בית המשפט כי התביעה הצליחה להוכיח את כל יסודות העבירה מעבר לספק סביר. מעשיו של הנאשם היוו ניסיון, שכן הם חרגו מעבר להכנה גרידא ולא הצליחו לגרום למותו של הקורבן. עוד קבע בית המשפט כי הנאשם ניחן ביסוד הנפשי הנדרש, בהיותו מודע למעשיו ובכוונתו לרצוח את בתו. השופט שקל ודחה גם את טענתו החלופית של הנאשם לפטור מחמת חרטה לפי סעיף 28 לחוק העונשין. בית המשפט קבע כי הפסקת העבירה על ידי הנאשם לא נבעה מחרטה אמיתית אלא מאמונתו כי הקורבן כבר מת. זאת ועוד, מעשיו הבאים של הנאשם להתקשר למשטרה ולמד"א באו לאחר ביצוע העבירה ולכן לא יכלו להצדיק פטור מאחריות פלילית. לסיכום, השופט לא מצא ספק בדבר אשמתו של הנאשם בעבירת ניסיון הרצח, ולכן הרשיע אותו לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין. להחלטה זו הסכימו כבוד השופטים אזולאי וזלוצ'ובר.