ע"א 5598-01-09

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בערעור על החלטת בית משפט קמא שלא לדחות תביעת נזיקין נגד המדינה. המשיב, שהוכר כנכה על ידי צה"ל, נותח בשנת 2004 בבית חולים ממשלתי לטיפול בנקע חוזר של כתפו השמאלית – נכות שנגרמה לו במהלך שירותו הצבאי. לטענת המשיב, בעקבות ניתוח זה – בעודו מאושפז וללא השגחה – ניסה להושיט יד לבקבוק מים ופרק את כתפו הימנית. המשיב תבע את המדינה בגין רשלנות בטיפול הרפואי בו, ותבע פיצוי בגין הפגיעה בכתפו הימנית. מנגד, ביקשה המדינה לדחות את התביעה, בטענה כי היא פטורה מאחריות לפי סעיף 6 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), שעניינו פגיעות שנגרמו במהלך השירות הצבאי. בית משפט קמא דחה את בקשת המדינה לדחייה, והוביל לערעור הנוכחי. השופט י' כהן פותח בפירוט הוראות הדין הרלוונטיות ועובדות מרכזיות בתיק. הם מדגישים כי טענת המשיב אינה נוגעת להחמרה של פגיעה קודמת אלא לפגיעה חדשה – פריקת כתפו הימנית – שאירעה מחוץ לשירותו הצבאי. משכך, טענת המדינה כי חל סעיף 6 לחוק הנזיקין אינה תקפה. לאחר מכן סוקר השופט פסקי דין קודמים שצוטטו על ידי המדינה ומוצא אותם נבדלים מהמקרה הנוכחי. לדברי השופט, מאחר שהפגיעה בכתפו הימנית של המשיב אירעה מחוץ לשירותו הצבאי, המדינה אינה יכולה לטעון לפטור מאחריות לפי סעיף 6. המשנה לנשיא, השופט ש' וסרקרוג, מסכים עם מסקנתו של השופט כהן אך מציע הערות נוספות. הם מדגישים כי מרגע שקצין התגמולים – רשות מנהלית – קובע כי הפגיעה בכתף ימין לא התרחשה במהלך השירות הצבאי, המדינה מנועה מבחינה משפטית מלטעון טענות סותרות בהליך הנזיקי. עוד הם מציינים כי המשיב לא נדרש למצות את כל הליכי הערעור בעקבות החלטת קצין התגמולים. לבסוף, השופט וסרקרוג מציע כי טיפול רפואי רשלני או שגוי במהלך השירות ייחשב "בגלל" שירותו של חייל, אך רק אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה הראשונית לבין הטיפול הרשלני. השופטת ר' שפירא מצטרפת לממצאי עמיתיה, השופט כהן והמשנה לנשיא, השופט וסרקרוג. לפיכך הערעור נדחה, והמדינה חויבה לשלם למשיב 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ.