עת"מ 1311/07

תקציר

במקרה משפטי מורכב זה, בחן בית המשפט את חוקתיותו ויישומו של סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, המאפשר לעיריות לגבות חובות ארנונה שלא שולמו מבעלי שליטה בחברה פרטית. העותרים טענו כי הוראה זו פוגעת בזכות הקניין, וטענו כי היא מובילה לתפיסה בלתי חוקתית ובלתי מידתית של נכסים פרטיים. הם טענו כי יש להחיל את החוק באופן צר, המאפשר רק גבייה המקבילה לנכסי החברה המועברים, והטילו ספק בתוקפם המשפטי של הליכים מנהליים במקום תביעות אזרחיות בגין גבייה כזו. העירייה, שהגנה על עמדתה, טענה לשלמותו החוקתית של החוק ולדבקותו באינטרס הציבורי, והדגישה את מטרתו לייצב את כספי הרשויות המקומיות בעת משברים כלכליים באמצעות מתן אפשרות להשבת מס מהתחמקות מעסקים. בית המשפט הכיר בתכליתו הראויה של החוק ובחוקתיותו, והדגיש את תפקידו במניעת "הברחת נכסים" מתאגידים שהתפרקו. היא חיזקה כי ניתן לגבות חובות במלואם מבעלי המניות כאשר מתקיימים תנאים של העברת נכסים ללא תמורה, אך הדגישה כי הגבייה צריכה להיות מידתית. חשוב לציין כי בית המשפט קבע כי על ההליך לשמור על הגינות פרוצדורלית, ולאפשר טענות עובדתיות שנויות במחלוקת בבית משפט אזרחי ולא בהליכים מנהליים. כתוצאה מכך, הופסק הליך הגבייה המינהלי בתיק זה, והורה לעירייה להגיש תביעות אזרחיות אם יגישו תביעות, והחריג דרישות ארנונה שאינן כלליות, תוך מתן הוצאות לעותרים.