ע"ע 411/06

תקציר

פסק הדין דן בהיבטים השונים של חבילת הפיטורים שחב מר יחזקאל בעקבות פיטוריו. ראשית, השופט פוסק בעניין פיצויי הפיטורים, וקובע כי ההסכם משנת 1988 בדבר פיטורי עובדים אינו חל על עניינו של מר יחזקאל, והוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים מוגדלים כלשהם המפורטים באותו הסכם. במקום זאת, החוק מחייב אותו לקבל את פיצויי הפיטורים הסטנדרטיים, שמסתכמים ב-198,436.66 ש"ח בהתבסס על שכרו הקבוע של 10,090 שקל. מר יחזקאל תבע גם פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו, שגם אותם ביטל השופט בשל היעדר הוכחה לזכאות כזו. עם זאת, החברה חויבה לשלם לו 17,130.66 שקל, שהם יתרת הסכום הפרשי של פיצויי הפיטורים שלו לאחר התחשבנות הסכום ששוחרר מביטוח המנהלים שלו, בסך 213,281 שקל, והפחתת הוצאות אי הפיטורים בסך 31,975 שקל. בנוסף, על החברה לשלם למר יחזקאל סך של 9,434 ₪ כפדיון בגין ימי החופשה שלא נוצלו, אשר יצטברו גם הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק החל מיום 1.10.03. השופט גם מעודד את שני הצדדים לנהל משא ומתן ולהגיע להסכם לסיום מערכת היחסים ביניהם בצורה ידידותית, ומציין כי לחברה יש היסטוריה של מתן תשלומים נוספים לעובדים מפוטרים. שני הצדדים פטורים מכיסוי שכר טרחת עורך הדין של הצד השני.